מהי רמת בטיחות ביולוגית במעבדה
עבודה בטיחותית היא חיונית לשמירה על בריאותם וחייהם של עובדי המעבדה וסביבותיה. כל רמת בטיחות ביולוגית מתבססת על הרמה הקודמת, ומוסיפה אילוצים וחסמים המבוססים על הדגימות איתן מתבצעת העבודה.
כאשר מדובר במעבדות ביולוגיה, מיקרוביולוגיה או מעבדות בטיחות ביולוגיות העוסקות בגורמים מזהמים / מדבקים, יש חשיבות עליונה לעבודה נכונה ובטיחותית. בין אם מבצעים פעולות מחקר או ייצור, כאשר עובדים עם חומרים מדבקים, אורגניזמים או אולי אפילו חיות מעבדה - מידת ההגנה הנכונה היא קריטית.
יש להבטיח הגנה מלאה על אנשי המעבדה, הסביבה והקהילה המקומית. ההגנות הנדרשות על ידי פעילויות מסוג זה מוגדרות כרמות בטיחות ביולוגית. רמות בטיחות ביולוגיות (BSL - Biosafety Levels) מדורגות מאחת עד ארבע, ונבחרות על סמך הגורמים או הדגימות שעליהם מתבצע המחקר או העבודה. כל רמת בטיחות ביולוגית מתבססת על הרמה הקודמת, ומוסיפה אילוצים ומחסומים.
המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמכונים הלאומיים לבריאות (NIH), הם המקורות העיקריים למידע בטיחות ביולוגי עבור גורמים מדבקים. המדריך Biosafety in Microbiological and Biomedical Laboratories הוא אסמכתא עיקרית בנושא. במאמר זה נציג את רמות הבטיחות הביולוגיות השונות במונחים של חומרים ביולוגיים טיפוסיים, שיטות עבודה בטוחות, ציוד בטיחות מיוחד (מחסומים ראשוניים) ותכנון מתקנים (מחסומים משניים).
ארבע רמות הבטיחות הביולוגית פותחו כדי להגן מפני מגוון רחב של מזיקים. גורמים אלה כוללים חיידקים, פטריות, טפילים, פריונים, גורמים ריקציאליים וכן וירוסים, כשהאחרונים הם כנראה הקבוצה הגדולה והחשובה ביותר.
במקרים רבים העבודה או המחקר מערבים בעלי חוליות, החל מעכברים ועד בקר. כאשר מעורבים בעלי חוליות, יש צורך באמצעי זהירות נוספים ודרישות בטיחות. השימוש בחומרים המדבקים ביותר משמעו גם אמצעי אבטחה נרחבים, לא רק בגלל רמת הארסיות שלהם אלא גם בגלל הפוטנציאל שלהם לשימוש בטרור ביולוגי.
רמות בטיחות ביולוגיות
רמת בטיחות ביולוגית 1 BSL
רמת הבטיחות הביולוגית הראשונה, הנמוכה ביותר, חלה על עבודה עם גורמים שבדרך כלל מהווים איום פוטנציאלי מינימלי על עובדי המעבדה והסביבה, ואינם גורמים באופן עקבי למחלות במבוגרים בריאים. מחקר עם גורמים אלה מבוצע בדרך כלל על שולחנות מעבדה פתוחים סטנדרטיים, ללא שימוש בציוד בלימה מיוחד. מעבדות BSL 1 אינן מבודדות בדרך כלל מהבניין הכללי בו הן שוכנות. הדרכה על הנהלים הספציפיים ניתנת לצוות המעבדה, בפיקוח מיקרוביולוג או מדען מיומן.
שיטות מיקרוביולוגיה סטנדרטיות מספיקות בדרך כלל כדי להגן על עובדי מעבדה ועובדים אחרים בבניין. אלה כוללים פיפטציה מכנית בלבד, התנהלות עם עצמים חדים, הימנעות מהתזות או אירוסולים וטיהור של כל משטחי העבודה כאשר העבודה הושלמה מדי יום.
טיהור דליפות מתבצע באופן מיידי, וכל החומרים העלולים להידבק מטוהרים לפני ההשלכה, בדרך כלל באמצעות חיטוי. שיטות מיקרוביולוגיות סטנדרטיות דורשות גם תשומת לב להיגיינה אישית, כלומר, שטיפת ידיים ואיסור על אכילה, שתייה או עישון במעבדה. בדרך כלל לובשים ציוד מגן אישי במעבדה, המורכב מהגנה על העיניים, כפפות וחלוק מעבדה. במעבדה ובסביבותיה מוצבים שלטי סכנה ביולוגית והגישה למקום מוגבלת בכל פעם שקיימים גורמים מדבקים.
רמת בטיחות ביולוגית 2 BSL
רמת בטיחות ביולוגית שנייה עוסקת בעבודה עם גורמים הקשורים למחלות אנושיות, כגון אורגניזמים פתוגניים או זיהומיים המהווים סכנה ברמה בינונית. דוגמאות לכך הן וירוסים של דלקת המוח ו-HIV בעת ביצוע הליכי אבחון שגרתיים או עבודה עם דגימות קליניות.
בשל הפוטנציאל שלהם לגרום למחלות אנושיות, נוקטים זהירות רבה במניעת פציעה מלעורית (מחטים, חתכים וחבלות אחרות בעור), בליעה או חשיפה לקרומים ריריים, בנוסף לשיטות המיקרוביולוגיות הסטנדרטיות של BSL 1.
עצמים חדים מזוהמים מטופלים בזהירות יתרה. חובה להשתמש ביחידות חד פעמיות למחטי מזרק, ובמכלים מתאימים העמידים בפני דקירה. טיפול ישיר בכלי זכוכית שבורים הוא אסור, וטיהור של כל העצמים החדים לפני השלכה הוא נוהג מקובל.
מדריך הבטיחות הביולוגי של המעבדה מפרט את כל החיסונים הדרושים (לדוגמה, חיסון נגד הפטיטיס B או בדיקת עור לשחפת), והאם נדרש בנק נסיובים לצוותי מעבדה בסיכון. הגישה למעבדה ברמה 2 מבוקרת יותר מאשר עבור מתקני רמה 1. הגישה למעבדה עשויה להיאסר על אנשים מדוכאי חיסון או בעלי סיכון מוגבר לזיהום, לפי שיקול דעתו של מנהל המעבדה.
מעבדות BSL 2 חייבות לספק גם את הרמה הבאה של בטיחות - כלומר, ציוד ומתקנים בטיחותיים מיוחדים. לרוב מדובר במתקנים ברמת בטיחות ביולוגית 2 המסוגלים לאחסן דגימות, או ציוד בלימה אחר כולל שיטות חיטוי מתאימות לטיהור בתוך המעבדה. כמו כן יש צורך בתחנה זמינה לשטיפת עיניים. בכל נקודות הגישה יש צורך גם בדלתות הננעלות בסגירה עצמית, ושלטי אזהרה על סכנות ביולוגיות.
רמת בטיחות ביולוגית 3 BSL
קדחת צהובה, דלקת מוח או נגיף מערב הנילוס הם דוגמאות לגורמים הדורשים שיטות בטיחות ביולוגיות ברמה 3. העבודה עם גורמים אלו מבוקרת באופן קפדני, וחייבת להיות רשומה בכל סוכנויות הממשלה המתאימות.
לרוב אלה הם גורמים מקומיים או אקזוטיים שעלולים לגרום למחלה חמורה או קטלנית באמצעות שאיפה פשוטה של חלקיקים או טיפות. הפתוגניות ויכולת ההדבקה של גורמים אלה מכתיבים את הרמה הבאה של נוהלי הגנה ומחסומים.
יש להוסיף לכל השיטות והציוד של BSL 2 גם בקרת גישה וטיהור מחמירים שבעתיים של כל הפסולת, כולל בגדי מעבדה לפני כביסה, בתוך מתקן המעבדה. כמו כן דגימות נסיוב נאספות מכל צוות המעבדה ואנשים אחרים בסיכון, לפי הצורך.
אמצעי הגנה משמעותיים יותר משמשים במעבדות רמה BSL 3, כולל חלוקים בעלי חלקים מוצקים, חליפות קרצוף או סרבל העשויים מחומרים כגון Tyvek וכן מסכות סינון אוויר לפי הצורך. תכנון המתקן צריך לשלב גישה בעלת דלת כפולה המופרדת ממסדרונות הבניין הכלליים. האוורור חייב לספק זרימת אוויר מכוונת, על ידי שאיבת אוויר למעבדה מאזורים נקיים וללא מחזור.
רמת בטיחות ביולוגית 4 BSL
גורמים הדורשים מתקנים ושיטות בטיחות ביולוגיות ברמה 4, הם מסוכנים ביותר ומהווים סיכון גבוה למחלות מסכנות חיים. דוגמאות לכך הן נגיף האבולה, נגיף לסה וכל גורם בעל סיכונים לא ידועים לפתוגניות והעברת מחלות. מתקנים אלה מספקים את ההגנה והבלימה המקסימליות. לנוהלי BSL 3 מוסיפים דרישות להחלפת לבוש מלאה לפני הכניסה למעבדה, מקלחת ביציאה וטיהור כל החומרים לפני היציאה מהמתקן.
מעבדת BSL 4 צריכה לכלול ארון בטיחות ביולוגי Class III, אך עשויה להשתמש ב-Class I או II BSC בשילוב עם חליפת גוף מלאה בלחץ אוויר חיובי. בדרך כלל, מעבדות BSL 4 נמצאות בבניינים נפרדים או באזור מבודד לחלוטין, עם אספקה ומערכות אוורור ייעודיים. זרמי הפליטה מסוננים באמצעות מסנני חלקיקים בעלי יעילות גבוהה (HEPA), בהתאם לחומרים הנבדקים.
מעבר לכל הנאמר כאן, יש נושאים נוספים לטיפול כגון משטחים אטומים וקלים לניקוי; הדברת חרקים ומכרסמים וכן איטום מוחלט של כל הקירות, הרצפה והתקרה.
טיפול בפסולת ביולוגית מסוכנת
פסולת ביולוגית מסוכנת שונה מכימיקלים או פסולת רדיואקטיבית. אומנם כימיקלים יכולים להגיב בצורה רעה, ופסולת רדיואקטיבית ממשיכה להקרין; אבל ההתמקדות העיקרית שלנו בפסולת ביולוגית היא מניעת העברה או זיהום. אז איך אפשר לשלוט בצורה הטובה ביותר בפסולת של חומרים זיהומיים? לחטא, לנקות, לעקר או לשרוף.
אלכוהול ואקונומיקה משמשים מדי יום לחיטוי משטחים במעבדות. כימיקלים חזקים אחרים (למשל, אלדהידים או אתילן אוקסיד) זמינים לעיקור פסולת ביולוגית. חום הוא שיטה נפוצה בעיקר באמצעות אוטוקלאבים ומערכות סגורות דומות, הן במעבדה והן במקומות אחרים.
במהלך מגיפת הקורונה נעשה שימוש במי חמצן (H2O2) כדי לטהר מכונות הנשמה N95 במחסור. כמו כן אורות UV לחיטוי נפוצים במכשירים ובאזורים מסוימים; וכמובן תמיד יש אפשרות של שריפה, למרות שהיא מגיעה עם צרות סביבתיות משלה.
מכלים הם דבר נחוץ עבור רוב הפסולת הביולוגית, כולל שקיות, מכלים לעצמים חדים וקופסאות או פחי אשפה. לעתים קרובות האתגר הגדול ביותר הוא ניהול בטוח של שימוש וסילוק עצמים חדים (למשל, מזרקים, מחטים, סכיני גילוח, שקופיות מיקרוסקופ, כיסויים וזכוכית שבורה).
Comments